ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' חונדיאשוילי

החלטה

1.בפני בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום באשדוד בה נדחתה בקשת המבקשת (הנתבעת בתובענה) להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל לענין שיעור נכותה (הנוירולוגי) של המשיבה.

בתמצית, המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ב- 6.2.05 ואובחן אצלה שבר עם תזוזה בקרסול הרגל הימנית.

אותה התאונה הוכרה כתאונת עבודה והועדה הרפואית של המל"ל פסקה שיעור נכות צמיתה של 19% בגין הפגיעה הנ"ל – נכות המורכבת מ- 10% בתחום האורטופדי ו- 10% בתחום הנוירולוגי.

מתברר כי עוד בשנת 1992 לקתה המשיבה באותו הקרסול בלקות נוירולוגית ובגינה נקבעו לה ע"י המל"ל (בנובמבר 1992) אחוזי נכות במסגרת פרק נכות כללית.

בפרוטוקולים של הועדה הרפואית שקבעה את שיעור נכותה של התובעת בקרסול רגל ימין (כתוצאה מהתאונה ב- 2005) אין אזכור או התייחסות כלשהי ללקות הנוירולוגית הקודמת שהיתה לה כאמור באותו הקרסול.

על אף זאת קבע בית משפט קמא כי :

"במכלול הנסיבות ניתן להניח כי המסמכים הקשורים לעברה הרפואי של התובעת היו ידועים לועדות השונות והעדר האזכור שלהם נובע מכך שהן לא ראו רלוונטיות למסמכים אלה. חזקה על הועדה הרפואית לעררים... כי פעלה כדין וקבעה את דרגת הנכות הצמיתה של התובעת לאחר בדיקה של המסמכים הרפואיים אשר מצויים בידי המל"ל והנוגעים לתובעת".

ביהמ"ש קמא הוסיף וקבע כי:

"גם בהנחה והחומר לא היה מונח על שולחן הועדה (הרפואית) איני סבור כי במידה והיו מונחים בפני הועדות של המל"ל המסמכים הנוגעים לעברה של התובעת, קביעתן היתה משתנה וכי מדובר בראיות המלמדות כי קביעת הועדה אכן נסתרה".

על החלטה זו – מבקשת הנתבעת (חברת הביטוח) רשות לערער.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על נספחיהן החלטתי לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור.

שתי הנחות המוצא שהניח ביהמ"ש קמא בהחלטתו לא נתבססו לטעמי כדבעי.

ההנחה הראשונה כי חזקה על הועדה הרפואית שפעלה כדין וכי מכלול נתוניה הרפואיים של התובעת, גם בהתייחס ללקויות שנמצאו באותו הקרסול בשנים 1992 היו בפניה בשנת 2005. הנחה זו אינה מתאשרת למקרא פרוטוקול הועדה הרפואית (בדרגה הראשונה ובדרגת הערעור). באותם פרוטוקולים אין אזכור כלשהו ללקות הקודמת (כאמור לקות נוירולוגית באותו הקרסול). לא בדברי הנבדקת בעת הבדיקה ולא בהתייחסות לחומר הרפואי שעמד בפני הועדה.

ההנחה השניה שהניח ביהמ"ש קמא ולפיה גם אם לא היו בפני הועדה אותם הנתונים – קביעתה לא היתה משנתה, אינה עומדת לדעתי במבחן הביקורת.

זאת בראש וראשונה מתוך כך שמדובר למעשה בקביעה של מומחיות רפואית הנקבעת על ידי בית המשפט ללא תימוכין מקצועיים או רפואיים.

3.על פני הדברים מתבקשת המסקנה – לפחות לצורך הקביעה המשפטית – כי אין בפרוטוקולי הועדות התייחסות כלשהי ללקות הנוירולוגית הקודמת באותו הקרסול שנפגע בתאונת הדרכים.

בנסיבות אלה – קביעת שיעור הנכות הנוירולוגית בקרסול זה מצדיקה הבאת ראיות לסתור.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת ביהמ"ש קמא ומורה כי תינתן הרשות להבאת הראיות לסתור (לענין מרכיב הנכות הנוירולוגי) במסגרת ובצורה עליהן יורה ביהמ"ש קמא.

בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות, אולם ראוי כי הנושא יישקל בגדרו של פסק הדין בתום הליכי בירור התובענה.